מדריך להתמודדות עם מחלות ילדות נפוצות

מרגע שנולדו הם מביאים לבית שמחה, אור ואושר ואפילו עבודות יצירה אבל גם שלשולים, תולעים, שיעולים ומה לא. נראה שעד גיל שנתיים הילדים שלנו מצליחים לאתגר אותנו במגוון מחלות ילדות, כדי שלא נפסיק ללמוד דברים חדשים ולא ישעמם לנו. איך מזהים, כיצד מקלים ומתי פונים לרופא? מידע שימושי לפניכם

בקיץ, בחורף ובעונות המעבר בקיצור כל השנה מחלות הילדות לא נותנות מנוח. לפעמים נדמה שנגיפים ווירוסים אורבים לקטנטנים שלנו מכל עבר. ילדים עד גיל שנתיים חשופים יותר למחלות, ונטייה זו גוברת כאשר הם מתחילים לשהות במחיצת ילדים אחרים, בעיקר במעונות ובגנים.
לא נעים לראות את הילד שלך חולה, אך חשוב לזכור כי מחלות הילדות חולפות, לא פעם מעצמן, וכי הילדים מתאוששים וחוזרים לעצמם במהירות רבה. כדי לנסות ולהקל עליכם ההורים בזיהוי המחלה ובהגשת טיפול מתאים, ריכזנו עבורכם כמה תחלואי ילדות נפוצים – לשימוש בעת הצורך.     

שלשולים והקאות אופייניים לעונות המעבר, נגרמים בדרך כלל מנגיפים וחולפים מעצמם. שלשולים חריפים להבדיל, הנגרמים מחיידקים או טפילים, הם נדירים יותר אך גם קשים יותר, מלווים לא פעם בחום גבוה ומצריכים טיפול רפואי מיידי.
השלשול הנגיפי הנפוץ הוא מדבק ביותר ומתאפיין ביציאות רכות (לפעמים מימיות) ותכופות, ולעיתים בהקאות. עיקר הסכנה בשלשולים ובהקאות היא התייבשות ולכן יש לוודא כי הפעוט צורך נוזלים מרובים ולהשקות אותו במנות קטנות, לעיתים קרובות. בנוסף, ניתן להיעזר בתמיסות למניעת התייבשות.

כדי לזהות אם הפעוט מיובש יש להקפיד ולבחון את הדברים הבאים:

• כמות וצבע השתן

• כמות הרוק, הדמעות ויובש הלשון

• מרקם העור

• מצב הרוח הכללי

• מצב המרפס
  

אם השתן מועט וכהה, הריריות והעור יבשים, העיניים יבשות ושקועות, המרפס שקוע ומצב הרוח ירוד – יש למהר ולגשת לקבלת טיפול רפואי.
הדרך היעילה ביותר למנוע שלשולים היא באמצעות הקפדה על רחיצת ידיים לאחר כל ביקור בשירותים או אחרי מגע עם ילד שנדבק. אם הפעוט נמצא במסגרת עם ילדים אחרים, מוטב ורצוי להשאירו בבית למשך תקופת המחלה. 

תולעים הן טפילים במערכת העיכול. הן חיות במעי הגס וכעבור זמן מה נודדות לפי הטבעת ומטילות בו את ביציהן. התולעים וביצי התולעים נמצאות על משטחים שונים ועוברות מילד לילד באמצעות מגע יד-פה. ילד שנדבק בתולעים יתלונן על דגדוג או גירוד בפי הטבעת, ולעיתים יסבול מנדודי שינה עקב נטייתן של התולעים לנוע בשעות הלילה.

תולעים היא בעיה נפוצה ומדבקת ביותר. הדרך המרכזית למנוע אותה היא באמצעות הקפדה על שטיפת ידיים בכל יציאה מהשירותים. במקרה של הדבקה יש להתייעץ עם רופא לגבי הטיפול הרפואי המתאים. נוסף לטיפול הרפואי רצוי לכבס מצעים, מגבות ובגדים תחתונים בטמפרטורה גבוהה על מנת להשמיד ביצי תולעים שאולי נותרו עליהם. עוד מומלץ לעדכן את צוות הגן במקרה של הדבקה על מנת שיוכלו להתריע על כך בפני יתר ההורים.   

הצטננות ושיעול הם שם כללי למספר מחלות נפוצות התוקפות את הילדים בעיקר בעונת החורף. ההצטננות, הסטרידו והשפעת (שהיא הצטננות חמורה המלווה בחום) הן מחלות נגיפיות, שיחלפו מעצמן לאחר מנוחה. על אף שאינן מועדות לסיבוכים, מחלות החורף הנגיפיות גורמות לקשיי נשימה, מחסור בשינה, חוסר תיאבון ותשישות כללית.

כדי להקל על הפעוטות ניתן להגיש להם טיפול תרופתי שיקל על הסימפטומים כמו תרופה להורדת חום ולשיכוך כאבים. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הצטננות היא מנוחה מוחלטת בבית עד להחלמה (בחלוף 24 שעות ללא חום). אם ההצטננות איננה חולפת או אם החום איננו יורד – יש לגשת לרופא. 

דלקות אזניים נפוצות מאד אצל פעוטות בשנות חייהם הראשונות. פעוט שעדיין אינו מדבר וסובל מדלקת אזניים יהיה חסר שקט, יבכה וייגע או ישפשף את אזניו. הדלקת ניכרת בכאב הנוטה להחמיר במהלך הלילה, אך יכולה להתבטא גם בסימפטומים אחרים כחום, חוסר תיאבון, אדישות ועוד. 

דלקת אוזניים מתפרצת, בדרך כלל, באוזן התיכונה ונגרמת מחיידקים או מנגיפים. על פי רוב, תופיע הדלקת לאחר, או תוך כדי, הצטננות. זאת עקב הצטברות נוזלים שהם כר נרחב לפעילות נגיפית או חיידקית. דלקת אזניים תחלוף מאליה, בדרך כלל, וניתן להגיש לפעוט תרופה לשיכוך כאבים בעת הצורך. אם הדלקת נמשכת ומלווה בחום ובכאבים, או כשהדלקות חוזרות ונשנות, יש לפנות לרופא.

דלקות עיניים נגיפיות, המתאפיינות בעיניים אדומות והפרשה מוגלתית, הן נפוצות, עמידות ומדבקות ביותר, לילדים ולמבוגרים גם יחד. בדלקת עיניים אפשר להדבק גם במגע עם חפצים משותפים ועם הפרשות גוף – ולא רק במגע ישיר עם הלוקה בדלקת. כדי למנוע הדבקה מומלץ לשטוף היטב את הידיים לאחר הטיפול בפעוט. כמו כן, מוטב להקטין ככל הניתן את חשיפתו לילדים אחרים בימי המחלה הראשונים.  

 
דלקת עיניים נגיפית יכולה, באופן עקרוני, לחלוף גם בלי טיפול. אף על פי כן, מוטב להתייעץ עם רופא באשר לקבלת טיפול תרופתי שכן הוא עשוי להקל על הדלקת, למנוע סיבוכים ולהביא להחלמה מהירה יותר. בנוסף ניתן להקל על הפעוט באמצעות קומפרסים קרים וניקוי הפרשות במטליות מתאימות.

פריחה היא תגובה של העור לגירויים שונים (גירוי מקומי, אלרגיה או מחלה) ויכולה לבוא לידי ביטוי בשינוי צבע העור ומרקמו. פריחה יכולה להיות מקומית או מפושטת ולעיתים מתלווים אליה תסמינים נוספים כגון גרד, חום, כאב או נפיחות.

ישנן מחלות ילדות שפריחה היא אחד מתסמיניהם, ביניהן אבעבועות רוח, חצבת, שנית, אדמת ועוד. ברוב המקרים הפריחה איננה מסוכנת או מדבקת כשלעצמה. אם היא גורמת לאי נוחות ניתן להתייעץ עם הרופא לגבי תכשיר הרגעה. אולם, אם הפריחה מתפשטת לכלל הגוף ומלווה בסממנים בלתי שגרתיים אחרים (חום, הרגשה כללית רעה, קשיי נשימה) יש לגשת במהירות לקבלת טיפול רפואי.