תותי
תותי
תותי נולדה ככל התינוקות,
עם חיוך מתוק וחסר שיניים.
אך כשאלו החלו לצמוח סוף סוף,
היא בכתה ובכתה עד לב השמיים.
אבא דואג ואמא נרעשת,
שניהם ממש אובדי עצות.
הקטנטונת בוכה, כואב לה, מציק לה.
מה לעשות? מה לעשות?
מיד הוציאו בקבוקון עם תרופה,
נתנו ממש קצת, לא יותר לא פחות.
וראו זה פלא, עברו רגע או שניים,
תותי נרגעת, הקץ לצרחות.
כשתותי היתה בת שנה ושבוע,
החום עלה ועלה ועלה.
תותי חמה, קודחת, רותחת,
אמא נגעה בה – ממש נבהלה.
הוציאה מיד את הבקבוק הקטן,
ונתנה קצת לתותי אחרי הארוחה.
וראו זה פלא, עברו רגע או שניים,
החום ירד ותותי שמחה.
כשתותי היתה בת שנתיים וקצת,
היא שכבה במיטה כולה מיבבת.
וכך היא אמרה בשפה מתוקה:
"אבא, אוי אבא, הבטן כואבת."
אבא הביט בפניה של תותי,
ומיד ידע: לא בקבוק, לא תרופה,
הכאב יחלוף לו, ממש עוד מעט,
תותי פשוט נורא עייפה.
תותי היום בדיוק בת שלוש,
מעל המיטה לויה הברכה.
יש גם בלונים ועוגת יומולדת,
כמה התרגשות! ואיזו שמחה!
אמא אורזת תיק עם בגדים:
"יוצאים לבלות ולחגוג בטבע."
לוקחים אוהל, כריכים, כובעים,
וכמובן בקבוקון שעוזר דרך קבע.
בקרוב תולד לתותי אחות,
ותותי תהיה אחות בכורה.
היא מכינה לה הפתעות, ציורים, מתנות
וגם טיפטיפות שעוזרות בעת צרה.